מדוע מדליקים נר נשמה?

בס”ד

הדלקת נר נשמה מהווה סמל לנשמה ולחייה  “נר השם – נשמת אדם”

 הנר הדולק מסמל את הנשמה הרוחנית שמחברת בינינו לבין האלוקים וניזונה מאנרגיה רוחנית של לימוד תורה וקיום המצוות.

ביהדות, המסורת להדליק נר לנפטר, קיימת שנים רבות וישנן כמה סיבות להדלקת נר נשמה:

כיהודים אנו מאמינים שהנשמות של קרובי המשפחה והצדיקים שנפטרו ממשיכות להתקיים בעולם רוחני, והמעשים שלנו כאן משפיעים עליהן. לכן כאשר אנו מדליקים נר אנו תורמים רוחנית לנשמה ומסייעים לה להתעלות בעולמות רוחניים. “לעילוי נשמתו”.

סיבות נוספות להדלקת נר נשמה:

כבוד–  כאשר אנו מדליקים אור לכבוד הנפטרים אנו מביעים כבוד לזכרם וממלאים את החלל שהותירו בעולם.

נחת רוח לנפטר– משום שהנשמה היא רוחנית היא נמשכת לאור שהוא גורם לה לאושר ולנחת רוח. “מתהלכת בעידוני ההוד והשמחה ומתפשטת ומתרחבת מתוך הנאת האורה” (רבינו בחיי).

כפרה–  הדלקת הנר מסייעת להשיג תיקון רוחני לנשמה וכפרה.

נהוג להדליק נר נשמה כאשר הנשמה נוכחת יותר בעולם שלנו:

ביום פטירת האדם, במהלך השבעה ולאורך שנת האבל בתפילות-כאשר האדם נפטר, הנשמה שלו מתחילה במסע למעלה ובהדרגה עוזבת את העולם הזה. לכן במהלך ימי השבעה הנשמה עדיין נוכחת בעולם באופן משמעותי והעלייה שלה מסתיימת רק עם תום שנת האבל.

בציון יום הפטירה של האדם (אזכרה)–  הנשמה חוזרת לעולם שהשאירו, לכן מדליקים נר נשמה גם ביום השנה לפטירה.

וכן בימים שבהם אומרים את תפילת “יזכור” יום הכיפורים.

את נר הנשמה מדליקים עם שקיעת השמש בערב שלפני יום השנה, ומותירים אותו לדלוק עד למחרת בערב. אם יום השנה חל בשבת, וכן בחגים וביום הכיפורים, מדליקים את הנר לפני הדלקת נרות השבת או החג. אם יום השנה חל ביום ראשון, מדליקים את נר הנשמה לאחר תפילת ערבית והבדלה במוצאי השבת.

חשוב לציין כי נר הנשמה אכן תורם לנפטר. אך משום שהוא אינו נוכח יותר בעולמנו עולם “העשייה” אין הוא יכול לעשות עוד דברים שיועילו לנשמתו (כמו קיום מצוות) ולכן לנו יש את האפשרות לסייע לו לעלות מעלה מעלה, על ידי לימוד תורה וקיום מצוות לזכות עילוי נשמתו, ולהביא לו תועלת עצומה.

סוכם מתוך אתר “בית חב”ד- https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/4725369