שרף המור

בס”ד

מור

שרף המופק מעץ המור (Commiphora Myrrha) ומקורו באתיופיה ותימן¹

המור זכה להערכה רבה מצד הקדמונים באזורי המזרח התיכון והים התיכון. ³

קיימים איזכורים רבים אודותיו בהיסטוריה והוא מהווה אחד מן הבשמים החשובים בעולם.

בתקופת ימי הביניים באירופה, המור נחשב נדיר ויקר. והשימוש בו בתקופה העתיקה היה  בעיקר להקטרה, בשמים, קוסמטיקה וריפוי²

המור הוא אחד מסממני הקטורת שהקטירו בבית המקדש מדי יום, בשחרית ובין הערביים. “נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה וּלְבֹנָה זַכָּה …” (שמות ל, לד-לח)

יתרה מכך, בית המקדש נבנה על הר המוריה ועל פי המסורת היהודית: “נקרא שמו מוריה על שם המור” (מדרש בראשית רבה נ”ה ז’).¹

המור היה אחד ממרכיבי משחת הקודש – שמן הקודש בו קידשו את כלי המקדש.                           
ומוזכר פעמים רבות במקרא, בתהילים, בשיר השירים ובמגילת אסתר                                                         
“וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר דְּרוֹר חֲמֵשׁ מֵאוֹת…” (שמות ל, כג)

“וּבְהַגִּיעַ תֹּר נַעֲרָה וְנַעֲרָה לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ … כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי מְרוּקֵיהֶן שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בְּשֶׁמֶן הַמֹּר וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בַּבְּשָׂמִים וּבְתַמְרוּקֵי הַנָּשִׁים” (אסתר, ב, יב).

הפסוק “מי זאת עולה מן המדבר, כתימרות עשן, מקטרת מר ולבונה מכל אבקת רוכל” נמשל לשלושת אבותינו, אברהם, יצחק ויעקב. “מקטרת מר“- מיוחסת לאברהם אבינו, כפי שהמור הוא “הראש” לכל השמים, כך אברהם אבינו היה ראש לכל הצדיקים.² “מה המור הזה כל מי שלוקטו ידיו מתמררות, כך היה אברהם אבינו ממרר ומסגף עצמו ביסורים, מה המור הזה אינו מפיח ריחו אלא באור, כך לא הודיע אברהם את מעשיו הטובים אלא בכבשן האש”(שיר השירים רבה , מהדורת וילנא, פרשה ג)⁶

מטרת הקטרת קטורת הסמים, היא להעלות ריח ניחוח לעבודת ה’.

שימושי הקטורת (לא רק מור): בתרבות הקדומה השתמשו בקטורת לצרכים שונים כגון: רפואה, הנאה, נגד עין הרע, באירועים חגיגיים או להבדיל באבלות. ואף שימשה הקטורת למתן כבוד לאנשים חיים או נפטרים, הפגת ריח רע, הדברת חרקים, אמצעי חיטוי אקולוגי נגד מחלות ומגיפות, ובעיקר לצרכי פולחן בכל הדתות הקדומות.

סגולות ורפואות: על פי רפואות עתיקות, המור שימש לריפוי פצעים חיצוניים ופנימיים, כאבי שיניים וחניכיים מדממות, המרצת מחזור הדם, הרגעת כאבי כליות ושלפוחית השתן, מניעת נזלת, שיעול, ליחה כרונית ועוד.²

השימוש המודרני במור הוא בעיקר לבשמים, תכשירי שיניים, טיפול והקלה בכאבי חניכיים, שיניים בעיות בפה, וחיטוי פצעים, יש הטוענים כי טוב להורדת רמת הסוכר בדם.³

המור כסמל: מסמל “ראש”, ייחודיות, קדושה, כמיהה לבית המקדש ולחיבור לה’, צניעות – כפי שמעשיו הטובים של אברהם אבינו לא התגלו אלא בכבשן האש. אברהם אבינו מצווה “לך לך אל ארץ המוריה” – אולי מהווה רמז לחיבור לארציות, אדמה, קרקוע, כאן ועכשיו.

מקורות

• ויקיפדיה
• “ספר הקטורת”, פרופסור זהר עמר, עמודים- 95-100, -167, 168
• אינציקלופדיית “בריטניקה” ערך “מור”
• ספר שמות
• מגילת אסתר
• שיר השירים רבה , מהדורת וילנא, פרשה ג