י”ב אבני החושן

בס”ד

“ודע כי נמצא כתוב בספרי חכמת הטבע כי כל האבנים היקרות שהם עקריות ושרשיות אינן אלא י”ב והם אבות לכל שאר האבנים וכל השאר מיניהם ענפיהן ותולדותיהן” (פרק שמות כח פסוק טו)

“עוד תמצא אם תפקח עיני שכלך כי י”ב אבני החושן שבהם קבועים ומפותחים י”ב שבטים גוון האבנים ההם כפי גוון מדותיה למעלה, כי ראובן הרומז למדת הדין אבנו אודם ובנימן הכלול מכל המדות אבנו ישפה שהיא כלולה מגוונין הרבה, ובפסוק ועשית חשן משפט אזכיר זה בעז”ה ושם תראה (בראשית מט,כז)

י”ב אבני החושן מקבילות לשניים עשר שבטי ישראל. החושן היה אחד משמונת בגדי הכהן הגדול בעת ששירת בבית המקדש, והיו משובצים בו 12 אבנים יקרות כנגד 12 שבטי ישראל והוא הונח על החזה של הכהן הגדול. הציווי ליצירת החושן כתוב בספר שמות (פרשת תצוה). יצירת החושן עצמו מתוארת בספר שמות ל”ט, ח-כא (פרשת פקודי). (מתוך ויקיפדיה, ערך “חושן”).

במקורות היסטורים שונים נקראו בעבר אבנים אלו “אבן יקרה”. במקרא ובספרות חז”ל קיים שימוש מועט בשמותיהן הספציפיות של אותן אבנים.

מיום שפסקה הלשון העברית המקראית מלהיות השפה המדוברת החלו ספקות לגבי זיהוי שמות האבנים. כבר בימי המשנה והתלמוד לא הייתה הסכמה חד משמעית לגבי זיהוי האבנים וככל שחלף הזמן, הידע הממשי התחלף בפרשנויות ושמועות שונות.

יש להטיל ספק בקביעה חד משמעית לגבי זהותן של אבני החושן, הנעשית באופן מדעי או תורני. בשל העובדה כי לא ניתן לזהות את האבנים באופן מוחלט. בעיקר בגלל השוני בין הגדרות אבני החן בעבר לעומת הגדרתן בימים אלו. למשל בעבר היה נהוג לסווג אבנים ממשפחות מינרלים שונות באותו שם, או שסוג אבן אחת נקראה בשמות שונים. בנוסף הגדרת האבן בעבר נעשתה בעיקר לפי תכונות חיצוניות כגון: צבע, שקיפות, ברק וקשיות. ולא לפי ההרכב המינרלי והפיזיקלי כמו בימינו.

נוסף על כך, “אבנים טובות”\ “אבני חן” הם כינוי למינרלים נדירים בעלי מבנה גיאומטרי מיוחד הנוצר מהתגבשות טבעית, כאשר האבן בעלת קשיות גבוה היא אמידה יותר בפני תהליכי בילה. לאבנים אלו ייחסו כוחות מאגיים וסגולות ריפוי. ישנם גם מוצרי חן שמוצאם מן הטבע והחי, אשר דרך היווצרותם שונה מאבני מינרל ולרוב צורתם אמורפית, ללא מבנה גבישי. לדוגמה, ענבר (שרף צמחי מאובן), ג’ט (פחם עץ מאובן), פנינים, אלמוגים (קורל). גם לאלו שויכו במקורות כוחות סגוליים.

עד היום נמצאו כ4000 מינרלים, מוצאם ממרבצים גאולוגיים שונים, מסלעי פרץ וצפחה ומסלעי משקע. תהליך היווצרותן אינו אחיד ומשתנה בהתאם לתהליכים שונים המתרחשים מתחת לקליפת כדור הארץ ומעליו, ליחס המינרולוגי בינהם, לטמפרטורה, תנאי לחץ ועוד. (מתוך ספרו של פרופסור זהר עמר, “החן שבאבן“, עמודים 9-10, ,17,15).

ישנם מקורות רבים המעידים על השקפה רווחת כי באבני החן קיימים כוחות העשויים להשפיע על האדם מבחינה התנהגותית ומעשית ואף סגולות שמירה וריפוי. אבן טובה משמשת כ”מתווכת” להעברת כוחות סגוליים לנושא האבן ובכך ביכולתה להשפיע על גופו ונפשו.  בתקופת ימי הביניים ואף בזמננו נכתבו חיבורים על השימוש הרווח  באבנים אלו לשימוש סגולי. עדויות לכך ניתן למצוא בממצא הארכיאוליגי ברחבי האגן המזרחי של הים התיכון.

ייתכן כי באבני חן מסויומת קיימים מינרלים וחומרים פעילים בעלי תכונות ריפוי למחלות כאשר משתמשים באבקה הכתושה מהם לשימוש פנימי או חיצוני (חשוב מאוד לא לעשות שימוש פנימי ללא הכוונה וידע, ישנן אבנים המכילות חומרים העלולים להזיק לאדם).

נוסף על כך, בתקופה העתיקה היה נהוג לשלב מדע ומאגיה ולא הייתה הבחנה מוחלטת בין השניים. בחכמת הרפואה היה “תחום אפור” שכלל סגולות וקמעות. גם אדם משכיל בתקופות אלו לא פסל את האמונה בכוחן של האבנים משום שנחשבו לאמת מדעית ללא עוררין.

במקרא אין אזכור ברור המייחס כוחות לאבני החן, אך קיימים רמזים רבים לכך. המקרא מבליט את הצורך להתבדל מאלמנטים אליליים שבאו לידי ביטוי בתכשיטים וקמעות. מאוחר יותר בתקופת המקרא, קיימת פרשנות המייחסת סגולות לאבני החושן.

התפיסה המקובלת היא שאבנים אלו מייצגות באופן סימלי את שניים עשר השבטים לפני הקדוש ברוך הוא. ואף נזכרות ברובן ברשימת האבנים בעדן גן אלוקים “בְּעֵדֶן גַּן אֱלֹהִים הָיִיתָ כָּל אֶבֶן יְקָרָה מְסֻכָתֶךָ אֹדֶם פִּטְדָה וְיָהֲלֹם תַּרְשִׁישׁ שֹׁהַם וְיָשְׁפֵה סַפִּיר נֹפֶךְ וּבָרְקַת וְזָהָב מְלֶאכֶת תֻּפֶּיךָ וּנְקָבֶיךָ בָּךְ בְּיוֹם הִבָּרַאֲךָ כּוֹנָנו“ (מ”ג יחזקאל כח יג)

הכהן הגדול היה נושא על ליבו את האבנים הטובות שסימלו את מצב האדם בגן העדן טרם חטא, ובכך נזכרים בני ישראל לטובה לפני ה’. ישנם פרשנויות כי “האורים ותומים” היו למעשה אבני החושן ותפקידם היה העברת מסרים מאלוקים לישראל, דעה נוספת היא שהם היו שמות קדושים שהקרינו על האבנים ובכך התגלה המסר האלוקי.

על פי מדרש אחר, ה”אורים” היו אבני חן מאירות שתפקידם היה להפיל גורלות כמו בלכידתו של עכן “שכך היה משפט החושן: כל שבט שעושה מצווה מגיה אבנו ומבהיק אורה, וכל שבט שעובר עבירה אבנו כהה”. הכהן שנשא את את החושן שימש רק כמתווך בהעברת המסרים האלוקיים”(יהושע ז):.

בנוסף בספרות חז”ל קיימים ביטויים חיוביים לשימוש באבני החן באופן סגולי:

על פי ר”א המודעי: “איצטגנינות הייתה בליבו של אברהם אבינו, שכל מלכי מזרח ומערב משכימין לפתחו.

על פי רבי שמעון בר יוחאי : “אבן טובה הייתה תלויה בצווארו של אברהם אבינו, שכל חולה הרואה אותו מיד מתרפא, ובשעה שנפטר אברהם אבינו מן העולם- תלאה הקדוש ברוך הוא בגלגל החמה”

מדרש נוסף מציג את השימוש באבני החן על צוואר בהמות, ייתכן כי לא רק לנוי אלא כקמע לסגולה או רפואה.- “מעשה ברבי שמעון בן שטח שלקח חמור אחד מישמעאלי אחד, הלכו תלמידיו ומצאו בו אבן אחת טובה תלויה לו בצווארו”

כל עוד לא מייחסים לאבן פולחן הקשור לעבודה זרה אין שום מניעה להשתמש בהן והן מותרות ככל תרופה.

בנימה אישית, השימוש בסגולותיהן של האבנים מותר וזאת בתנאי כי אנו מבינים שזאת מתנה מהבורא, זה כלי ריפוי שה’ שלח לנו ולא המרפא עצמו.

גם חז”ל ייחסו כוח סגולי לאבני החן, ואף התייחסו אליהן בהיבט ההלכתי (עצם ההתייחסות לכך בענין הלכתי מעידה על חשיבות הדבר). לדוגמה חכמי התלמוד הכירו בכוחה של “אבן התקומה” לשמור על הריון של אישה שלא תפיל. לפיכך התירו לה לצאת בה אף בשבת.” תנו רבנן: יוצאין באבן תקומה בשבת, משום רבי מאיר אמרו: אף במשקל אבן תקומה. ולא שהפילה- אלא שמא תפיל ולא שעיברה- אלא שמא תתעבר ותפיל”.

נראה כי הרמב”ם נהג להמליץ על שימוש בתרופות מסוימות, לאחר שהבחין כי הן יעילות לנוכח ניסיון אנושי ואושרו על ידי רופאים, אפילו אם אין לכך הסבר הנראה לעין. ואף התיר לצאת עם “אבן התקומה” בשבת. מכך ניתן להסיק כי הכיר בכוחותיה הסגוליים.

בתקופות קדומות התפיסה הרווחת הייתה כי כוחות האבנים מושפעים מן הכוכבים.

לדבריו של רבינו בחיי : “שהרי אין לך כל אבן ואבן מן האבנים היקרות שלא תמשך כח עליונים”.

רבי אברהם פורטלאונה “על כן אין להיפלא אם באבנים טובות ימצאו הסגולות נוראות ההם שאמרו הפילוסופים הקדומים, הואיל כי יש בהם, כאשר אמרתי, דמות מה עם עולם הגלגלים המשפיע עליהם במצות ה’ כח וגבורה לעשות בשאר הנבראים מה שהם עושים”. “ועתה, אם אין לנו להאמין זה, ונחשבנו בעיניהם כקטני אמונה?”.

במהלך השנים נכתבו חיבורים על כוחות האבנים, ובכך אנו יכולים להבין את חשיבותן וכי אכן מיוחסות להן סגולות רבות. לדוגמה, רבי ברכיה בן נטרונאי בספר ‘כח האבנים’, רבי גרשון ב”ר שלמה בחיבורו ‘שער השמיים’, רבנו בחיי בן אשר ‘אבן חלואה’ בפירושו לתורה על אבני החושן. רבי אברהם פורטלאונה ‘שליטי גיבורים’, ורבי אליהו הכהן ב’מדרש תלפיות’. ואיזכורים אין ספור בחיבורי רפואה עממית וסגולות שנכתבו בעת החדשה.

נראה כי עם כניסתה של הרפואה המערבית המודרנית, שקעה הרפואה היוונית- ערבית, ובכך החלו ספקות לגבי אמיתות הכוחות הסגוליים של אבני החן. (מתוך ספרו של פרופסור זהר עמר, “החן שבאבן” עמודים 26-37)

מקורות:

• ערך “חושן” ויקיפידה:

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%9F#%D7%90%D7%91%D7%A0%D7%99_%D7%94%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%9F

• פרופסור זהר עמר, “החן שבאבן“, שנת תשע”ז, עמודים: 9-10, 15,17,26-37).

ניתן לרכוש את הספר בקישור המצורף (רכישה חיצונית, לא מתוך “עולה מן המדבר”)  https://shop.yhb.org.il/shop/gems/